<h1>שאילתות פרשת ויקרא שאילתא ס"ח</h1>
<h2>דף טו.</h2>
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיכל דמא בין דבעירא בין דחיותא בין דעופא דכתיב וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה וחיה בכלל בהמה דם שהנפש יוצא בו ענוש עליו כרת דם התמצית ודם האיברים קאי עלייהו בלאו [כריתות ד':] דאמר רבא חמשה לאוין בדם למה לי חד לדם חולין וחד לדם מוקדשין וחד לדם התמצית וחד לדם האיברים וחד לדם כיסוי רק את דמו למאי אתא לכי [בכורות ט"ו.] דא"ל רב פפא לאביי אי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בהן ולא איסור חלב יכול אף דם כן ת"ל רק את דמו לא תאכל. רק חזק לבלתי אכול הדם למאי אתא לדם הקזה שהנשמה יוצאה בו וכי אסיר דם איברים היכא דפריש אבל היכא דלא פריש שרי מיכליה באומצא ולית לן בה והא מיזרקי אע"ג דלא פריש אסור [חולין צ"ג.] דאמר רבא אמר שמואל חוטין שביד אסורין והיכא דקא בעי מירמא בישרא בקדירה אסיר עד דמלח ליה [שם קי"ג.] דאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו עד דמולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה.
<h2>דף יט:</h2>
שאילתא דאסר להון לדבית ישראל למיכל ספק איסורא היכי דמי כגון חתיכת חלב וחתיכת שומן דאי ערבו בהדדי ולא ידיע הידא דחלב הידא דשומן אי נמי חתיכה אחת ספק חלב הוא ספק שומן הוא ואשכחנן דאחמר קוב"ה בספק טפי מן ודאי דאילו ודאי אכל חלב בשוגג מביא קרבן חטאת אפילו בת דנקא ואילו שגג ואכל ספק מביא אשם בכסף שקלים אחמר רחמנא בספק כי היכי דניבדלי מיניה שנאמר ונפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו ואילו היכא דשחט ומספקא ליה אי שהא כשיעור דמטרפא אי לא אסירא דתניא [חולין י'. כ"ח.] זה מעשה היה ואמר כל ספק בשחיטה טריפה ואילו מאן דאבד ליה גדיא או תרנגולא ואזל ואשכחינון בבייתיה דישראל שרו מאי טעמא זיל בתר רובא ורוב מצויין אצל שחיט' מומחין הן ודאי אשכחינהו דשחיטי ושדו באשפה כיון דמנבלא אמרי' האי איטרופי איטרוף ושדנהו לכלבי דתניא [חולין י"ב.] הרי שאבדה גדיו או תרנגולתו ומצאן שחוטין רבי יהודה אוסר ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר אמר רבי נראין דבריו של רבי יהודה כשמצאן באשפה ודבריו של רבי חנינא כשמצאן בבית ואי אישתכח בדוכתא דמטנפא ולא מטנפא בפלוגתא דרבי יהודה ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי [ב"מ כ"ד:] ואמר דבמי התירו משום שחיטה כדרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי ואילו מתא דאית ביה תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילתא ואזל וזבן מחדא מנייהו ולא ידע אי מן הנך דהיתירא אי מן ההיא דאיסורא זבן אסיר ולא אזלינן בתר רובא כיון דקביע איסורא כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי ודאי אייתי עורב בישרא ושדא ולא ידע אי מן הנהו דהיתירא אי מההוא דאיסורא ומשכח לה ישראל ולאו דוכתא דקביע איסורא הוא אמרינן כל דפריש מרובה פריש ושרי כדתנן [פסחים ט': כתובות ט"ו. חולין צ"ה. נדה י"ח.] תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע אי מן הנך דהיתירא אי מההיא דאסורא אסיר ובנמצא הלך אחר הרוב ואילו חיותא דדרסה דובא או אריא אסירא ואי לא ידע אי מטא אי לא מטא דהוויא ליה ספק דרוסה בזכר אסור כל שנים עשר חודש ובנקבה עד שתלד ואי איערב ספק דרוסה אפילו בריבוא כולן אסורות ודאי איבדר מנהון רובא לחדא דוכתא ומיעוטא לחדא דוכתא אמרינן איסורא בהך רובא איתיה והנך מיעוטא שריין ודאי מישקל חוטרא ובדרינון לא גזירה דילמא אתו למישקל מקבוע איסורא ומיכל כדתנן [זבחים ע'.] כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת בריבוא ימותו כולן [זבחים ע"ג:] וקשיא לן ליקשינהי וליניידי וכל דפריש מרובא פריש ואמר רבא גזירה דילמא אתי למישקל מקבוע ואקרובי ואילו היכא דאיכא שתי חנויות אחת מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה והא קיימא בהך גיסא דמתא והא קיימא בהך גיסא דמתא ואשתכח בשר ולא ידיע אי מן הכא אי מן הכא ודאי ליכא רובא זיל בתר קרוב דרחמנא אמר זיל בתר קרוב שנאמר והיתה העיר הקרובה אל החלל.
